נס גדול

לשכת הנשיא, רחוב הנשיא 3
ירושלים, 92188
president@president.gov.il
נשיא המדינה, שמעון פרס

27/12/2010

על מילים ונפלאות ובמילים אחרות – נס גדול יהיה פה? (יש לקוות):

נס החנוכה – הלא הוא, נס פך השמן: לאחר שהחשמונאים טיהרו את בית המקדש וביקשו להדליק את מנורת הזהב שעמדה בתוכו, הם מצאו רק פך (=כלי קטן לנוזלים) שמן אחד שהיוונים לא טימאו. כמות השמן שבפך יכלה להספיק להדלקת הנרות במנורה ליום אחד בלבד – אבל "נעשה בו נס והדליקו ממנו שמונה ימים". ולזכר שמונת הימים שבהם דלקה המנורה, קבעו חז"ל את שמונת ימי החנוכה ואת הדלקת הנרות בכל אחד מימי החנוכה. וכך, מאז תקופת חז"ל ועד ימינו – הטקס המרכזי בחג החנוכה הוא הדלקת הנרות בחנוכייה.

הברכות שנוהגים לומר בהדלקת הנרות כוללות הודייה לאלוהים

"שעשה נסים לאבותינו בימים ההם בזמן הזה".

כשמשהו קרוב, משהו יקר, משהו אהוב - נפטר בטרם עת, הכי קרוב ללפגוש אותו בשנית, (בעולמנו פה מטה), הוא באמצעות החלום.

אחרי ששלומי נהרג, זכיתי ממנו לשלושה ביקורים בודדים ויקרים מפז אותי בחלומות. על אחד מהם אני רוצה לכתוב לך: את החלום חלמתי בסמוך למועד האזכרה הראשונה במלאת שנה לנפילתו. בחלום, הייתי בבית הוריי, כשלפתע שלומי נכנס כשהוא לובש מדים ונשק בהצלב ועל פניו, באופן האופייני לו כל כך, חיוך רחב מאוזן לאוזן. הוא החל מספר, שהוא בעצם לא נהרג, שהוא נאלץ לזייף את מותו ושהכל היה חלק ממשימה סודית וחשאית במסגרת תפקידו במוסד/בשב"כ, (סטייל ג'יימס בונד).

מי שמכיר את שלומי, לא היה שולל זאת על הסף, אך לצערי הרב, למרות המוחשיות ולמרות החיות, היה זה ונותר זה – חלום.

דני רובס, כתב שיר (הוא כתב הרבה שירים) וביניהם השיר: "מחר הוא יחזור". גם הוא כתב את השיר, ברוח של משאלת לב, ציפייה אינסופית וכואבת לשוב ולראות את אחיו יואב.

לאחרונה, שמעתי את השיר בהופעה בביצועו וממש לפני שהחל את השיר, הוא אמר כך: "יואב כבר לא יחזור, אבל השיר מוקדש לגלעד שליט".

המילים הללו לא עזבו אותי ולאור חג החנוכה הקרב ובא, זה הרגיש לי מתאים ונכון לקוות ולייחל לנס הגדול שעוד יש סיכוי ממשי שיקרה, בניגוד לניסים אחרים, שייאלצו להישאר בגדר חלומות לא ממומשים.

אז אני מאחלת לכולם, שנזכה לראות את היקרים לנו שכבר אינם עימנו, לפחות בחלומות, גם השנה.

אני מאחלת שנזכה לראות אותך גלעד, ושכמילות השיר, אכן "מחר תחזור"

הוא שוכב עיניו פקוחות מקשיב לבוקר שנעור יש שקט באוויר, הוא חושב קולות של עיר ומחר הוא יחזור

לאורך המסע בכל מה שהוא עשה הוא ספר את השעות בשבילים הכי קשים איך ירוץ במדרגות אל ריח של עוגות אל האור בחדרים, אל שלווה של יום שישי ליד המדורה יש קפה על הכירה עוד מעט הוא יתעורר מעט קרוב יותר לעיר

באדמה אין ריח מלחמה רק עשב בר מכה בסלע שורשים מעליו טיפות רכות של סתיו, הכל ממשיך לנוע מסודר וממשי