יום המשפחה

לשכת רה"מ
קריית הממשלה, קפלן 3
ירושלים, 91950
PMO.HEB@it.pmo.gov.il
לידי מר בנימין נתניהו

 

04/02/2011

גלעד,

היום חל יום המשפחה והמשפחה שלך לא יכולה לחגוג באמת את היום הזה, כי אתה חסר.

אפילו מבלי לדעת עד תום את הדברים, אני די משוכנעת שפעמים רבות אחרים מן הצד סבורים שחגים ומועדים הם ימים ועיתות שבהם חסרונך מורגש אף ביתר שאת מן הרגיל. אני אומרת זאת, כי אני יכולה להעיד על עצמי שלא אחת נתקלתי באמירות/בסברות הללו ביחס למשפחתי.

אומנם, אכן המועדים והחגים הם על פי רוב סמל לעיתות בהן המשפחה מתאחדת ומתקבצת סביב שולחן אחד, כך שאם אחד מבני המשפחה חסר - מיד מבחינים ומרגישים בהיעדרו. מאידך, חסרונו של אדם אהוב יכול להיות אפילו בולט יותר בעיתות אחרות, שעבור האחרים הם ימים רגילים לכל דבר ועניין בעוד שבעבור הנוגעים בדבר - הם יכולים להיות בעלי משמעות מיוחדת.

במקרה שלי למשל, הפעם האחרונה שבה ראיתי את שלומי והתאריך המציין אותה תמיד יהיו בעלי משמעות מיוחדת מבחינתי. החג האחרון אותו זכינו לחגוג יחד מסביב לשולחן החג, דוקא בדירתו שלו, הוא תמיד יהיה חג בעל ערך מוסף גם כן. בפעמים אחרות, אין המדובר בהכרח ביום, אלא יכול להיות זה למשל הסרט האחרון שראיתי איתו בקולנוע, שלפתע אני רואה שהוא מוקרן על מסך הטלוויזיה או הספר האחרון שהשאלתי לו או הדבר האחרון שהוא קנה לי שמבחינתי הוא בבחינת פריט לאספנים מבחינת חשיבותו עבורי.

אבל בגדול... החוסר והגעגוע הם תחושה תמידית - מעין מצב צבירה נתון. לפעמים אני מדמיינת ששלומי פשוט נמצא הרחק מכאן, במקום ללא קליטה... ויבוא יום והקליטה תחזור או שהוא ישוב.

אז גם היום, ביום המשפחה - שלומי היה חסר וחסרונו היה מורגש. גם היום, החגיגה לא הייתה לגמרי עד הסוף, לא הייתה חגיגה אמיתית במובנה הטהור והבסיסי.

ואתה גלעד, האם אתה מודע לכך שהיום הוא יום המשפחה? אני די בספק. וכיצד היום הזה עובר על בני משפחתך כשאתה אינך עימם? צר לי שאינכם ביחד גם ביום זה.

אני רק יודעת לומר שאני מקווה, באמת באמת מקווה שתזכה להתאחד עימם ולחגוג את יום המשפחה הבא ועוד רבים אחרים כפי שצריך לחגוג - בצורה מאוחדת ושלמה - בצורה משפחתית.

אסיים ואומר בשמי ובשם כולם, שאנו תקווה לשמוע ממך או לפחות אודותיך.
חן