שלומי עליך שומר

לשכת שר הביטחון
הקריה, קפלן 37,
תל אביב, 61909
pniot@mod.gov.il
לידי אהוד ברק

15/01/2011

גלעד,
כשפגשתי את אביך, אמרתי לו שאני מאמינה בכל לבי, שאח שלי, שלומי, שומר עליך מלמעלה. אתה מבין גלעד, גם לי יש אח שבוי. מי ששבה אותו הוא האלוהים. הוא אחי הגדול ואני אליו מתגעגעת, יום יום, שעה שעה, דקה דקה, שנייה שנייה – בכל רגע נתון הוא במחשבותיי. ממש כפי שאתה במחשבות הוריך, בני משפחתך וחבריך.


אם היית מכיר את שלומי, היית מבין שלא סתם בחרתי לומר דווקא את המילים הללו לאביך. אפילו כעת כשהוא למעלה בשמים, אני לא יכולה לדמיין אותו יושב לו ונח ללא מעש על איזה ענן,  (למרות שבתוך תוכי אני מקווה שהוא קצת נח – כי מגיע לו לנוח). שלומי לא יכל לשבת ולו לרגע... תמיד זז ממקום למקום, תמיד בתנועה, תמיד בראש. כך למעשה הוא גם מצא את מותו, כשעמד בראש הכוח בבואו לחשוף מעבדת חומר נפץ (אחת מיני רבות), עת היה מפקד פלוגת החוד של גדוד "נחשון" בקלקיליה.


אחרי ששלומי נהרג, אחד הדברים שעשינו הוא סרט. סרט בן 50 דקות שמספר דרך העיניים שלנו מי הוא היה: שלומי הבן, שלומי האח, שלומי החבר, שלומי החייל ושלומי המפקד. תמיד אני אומרת לאנשים שכדאי להם לצפות בסרט הזה, כי השחקן הראשי שלו הוא הכי חתיך בעולם. הקטע האהוב ביותר עלי בסרט הוא קטע וידאו בו ניתן לראות את שלומי בחייו. קטע שצולם במצלמה ביתית ארבעה ימים בודדים לפני מותו, כשהוא עושה תדריך יציאה הביתה לחיילים שהינם על סף יציאה לטיול משתחררים באילת. החיילים, כהרגלם, מתבדחים איתו תוך כדי התדריך ושלומי אומר להם עם עין צוחקת: "תיזהרו ממני כי עוד שנייה אני אתנדב אישית להיות מפקד הטיול". והם משיבים לו: "איך תצא אתנו לטיול? אחרי חמש דקות שאתה יוצא מהגזרה אתה מתחיל להתגעגע..." מה ששוב, למי שמכיר את שלומי זה הכי טבעי שבעולם לשמוע משפט שכזה ומאוד מאוד מתבקש. בהמשך הם אומרים לו: "קדימה שלומי, תאמר כמה מילים מהלב", (מילות פרידה לקראת השחרור שלו ושלהם). והוא משיב להם: "עוד לא נפרדתי מכם. אני בא להיפרד מכם, אבל לא עכשיו". עצוב, נכון?
כשחושבים על זה – למרות שהיה אמור להשתחרר, שלומי מהצבא אף פעם לא השתחרר ומחייליו לא נפרד. גם אני, לא מרגישה שנפרדתי ממנו – כל שנה, אני קונה לו מתנה ביום הולדתו, כותבת לו מספר מכתבים ומדברת איתו לא מעט, כשאני מגיעה אליו. בליבי ובמחשבותיי הוא תמיד היה ותמיד יישאר אחי הגדול. את הבן הגדול שלי הוא פגש בחלום. את בתי הקטנה – טרם.


אם היית מכיר את שלומי, היית זוכה לראות בחור, גבר אמיתי, כריזמטי בטירוף, עם ניצוץ, ברק וחיוך נצחי בעיניו ובשפתיו. בחור שכשהוא נמצא בסביבה – כולם מרגישים ביטחון. בחור שלמרות שבשלוש השנים האחרונות לשירותו היה בשטחים ובעיקר בקלקיליה וכל הזמן נמצא בפעילות מבצעית – לא באמת חשבת שמשהו עלול לקרות לו. ידעת את זה ברמה התיאורטית – אבל שם זה נשאר.
לכן גלעד, אני יודעת לומר שהוא נמצא שם למעלה, מעמיד את כל המלאכים בשלשות וצופה עלינו ועליך – ושומר עליך.

אז תחזיק מעמד עוד קצת....
חן